הכרעת דין בתיק תת"ע 2279-11-10 - פסקדין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו נהיגה ברכב שהיה בתנועה תוך שימוש בטלפון שלא באמצעות דיבורית וזאת בניגוד לתקנה 28 (ב) לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961. 

אין מחלוקת בין הצדדים בענינים הבאים:

1.         הנאשם נהג ברכב מס' רישוי 70-343-66 ביום 18.4.10 בסמוך לשעה 11;18 כשהוא נוסע בכביש 20 לדרום.

2.         השוטר ע"ת מס' 1 רס"מ רביד דיניסמן רכב על אופנוע מימין לרכב הנאשם.

המחלוקת בין הצדדים הינה כדלקמן:  

האם עשה הנאשם שימוש במכשיר הטלפון הסלולארי שלא באמצעות דיבורית במהלך נסיעתו כגירסת המאשימה, אם לאו?

דיון

1.         השוטר ע"ת רשם דו"ח מפורט המתאר את ביצוע העבירה על ידי הנאשם (מוצג ת/1).

2.         עפ"י הנסיבות המיוחדות של המקרה כמפורט בדו"ח ת/1 הארוע התרחש כשהיתה ראות טובה ואור יום.

3.         השוטר ציין בדו"ח כי רכב על אופנוע משטרתי בנתיב מימין לרכב הנאשם, במקביל אליו כשהוא מבחין בנאשם מחזיק טלפון נייד ביד ימין לאוזן ימין, לדברי השוטר מביצוע העבירה ועד לעצירת הנאשם שמר על קשר עין רצוף.

4.         בדו"ח ת/1 בפסקה של דברי הנהג ציין השוטר: "לקחתי אותו, לא דיברתי, אולי תיתן לי על משהו אחר שלא יהיה לי נקודות".

            בתגובת הנאשם יש משום ראשית הודיה,שכן הנאשם מודה בהחזקת הטלפון.

אמנם בחקירה נגדית טען הנאשם בעניין זה לאמור: " ... לא ידוע למה התכוון הוא הוציא את זה מהקשרו רשם מה שרצה הוא גם לא רשם דברים אחרים". (שורה 6 בעמ' 7 לפרוטוקול).  

המדובר בהטחת דברים באופן כללי ואולם הנאשם לא פירט מה הדברים שנאמרו  על ידו ולא נרשמו ואילו דברים לדבריו הוצאו מהקשרם.

5.         בעדותו בחקירה ראשית טען הנאשם כי השוטר "החל לרשום דו"ח, שאלתי על מה אמר כי הוא לא יכול להפסיק כי כבר רשם את הדו"ח". (שורות 18,19 לעמ' 6 לפרוטקול).

דו שיח זה שהנאשם מנסה לטעון שהיה בינו לבין השוטר אשר בו לכאורה השוטר מעלה ספקות לגבי רישום הדו"ח אינו מתיישב עם ההגיון וסדר הדברים, שהרי לגירסת הנאשם כבר בתחילה טען כלפי השוטר כי לא דיבר ואם השוטר אכן היה מבקש שלא לרשום דו"ח היתה לו הזדמנות לכך (שורה  18 בעמ' 6 לפרוטוקול).

6.         לאחר ששמעתי את הצדדים, בחנתי את העדויות שוכנעתי כי השוטר הבחין בביצוע העבירה שהתרחשה לנגד עיניו ורשם את  הדו"ח כדין.

            בנסיבות העניין אני מעדיף את עדות השוטר על פני עדות הנאשם.  

שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולפיכך אני מרשיע אותו וזאת לאחר שהזהרתי את עצמי כי אני עושה זאת על סמך עדות יחידה.